הכלל הוא שגביית מס תיעשה לאחר שהסתיימו הליכי השומה וחוב המס הפך לחלוט. כלומר, ניתן לגבות את המס לאחר שנקבע חוב המס הסופי, בין בשומה סופית שלא ניתן לערער עליה ובין בפסק דין שלא ניתן עוד לערער עליו (להסבר על ערעור מס הכנסה ראו קישור). 

עם זאת יש חריג לכלל זה, לפיו במקרה שיש חשש לפקיד השומה שלא תהיה אפשרות לגבות את המס בעתיד, לאחר שתיקבע חבות המס באופן סופי, יש באפשרות פקיד השומה לבקשה מבית המשפט צו לעיקול ו/או תפיסת רכושו של הנישום לצורך הבטחת תשלום המס. כמו כן ניתן במסגרת הסעיף להטיל גם צו עיכוב יציאה מהארץ.

כמו כן נציין שרשות המסים רשאית להגיש את הבקשה לצו עיקול במעמד צד אחד מבלי שהנישום מועד לקיומו של ההליך.

התנאים להטלת העיקול

צו עיקול הוא במהותו צו זמני. בתי המשפט קבעו בעניין זה שקיימים שני תנאים מצטברים על מנת להטיל צו עיקול בטרם התברר חוב המס הסופי של הנישום: 

• התנאי הראשון הוא סבירותה הלכאורית של השומה, קרי, השומה צריכה להיות סבירה ומבוססת על ראיות מהימנות לכאורה – במסגרת תנאי זה לא נבדקים יסודות השומה באופן מקיף, אך אין השומה יכולה להיות שרירותית.

• התנאי השני הוא קיומו של חשש ממשי שאי הטלת הצו לא יאפשר את גביית המס בעתיד – חשש זה ניתן ללמוד מטיב נכסי הנישום, נזילותם, שווי הנכסים, התנהגות הנישום באופן כללי וכלפי רשות המסים, דרך רישום הנכסים, מועד העברת הבעלות בנכסים, נסיבות המקרה וכו'.

ההלכה קבעה זה מכבר שמתן צו עיקול, לא יעשה כדבר שבשגרה אלא במקרים חריגים וכי צווים לפי סעיף זה יינתנו במתינות, באיפוק ובזהירות. יתר על כן חובת ההוכחה שאי הטלת הצו תביא להכבדה בגביית המס בעתיד חלה על רשות המסים, כך גם בנגוע לבעלות בנכסים שעוקלו, קרי, הנישום אינו נדרש להוכיח שהטלת העיקול תגרום לו נזק.

עיקול נכס שרשום על שמו של צד ג'

על אף שהדין מאפשר הטלת צו עיקול על רכושו של הנישום בלבד, רשויות המס עשויות לטעון שיש לעקל גם רכוש אשר רשום על שמו של צד ג', זאת במקרים בהם רשות המסים מצליחה להוכיח שעצם הרישום על שמו של אחר נועד להסוואת הבעלות בנכס וכי הבעלות האמיתי בנכס היא של הנישום אשר חייב לכאורה במס. במקרים אלו נדרש צד ג' להגיש בקשה לביטול העיקול ולהראות שהנכסים שעוקלו הם קניינו.

במקרים אשר נדונו בבתי המשפט נקבע כי "הפגיעה בזכות הקניין של צד ג', תיעשה תוך ריסון והגבלה מיוחדים ויש להפעיל את הסעיף לאותם מקרים בהם העילה המוגדרת בו מבוססת בראיות של ממש", קרי, בעיקול על רכושו של צד ג' על רשות המסים להביא ראיות ממשיות לכך שהבעלות בנכס היא של הנישום ולא של צד ג'. כך גם לגבי חברות "אחיות" – לא ניתן "להרים מסך" ללא ראיות מבוססות בנוגע לבעלות ברכוש. 

בתי המשפט אף קבעו בעבר כי במקרה של בני זוג, יש להגביל את העיקול רק על הזכויות של בן הזוג החייב במס וכן שרשות המסים נדרשת הוסיף את צד ג' כמשיב לבקשה להטלת צו העיקול על נכסים אשר רשומים על שמו. 

ביטול העיקול והפקדת ערבות

על מנת לבטל צו עיקול שהוטל על נכסי הנישום או על נכסי צד ג', יש להגיש בקשה לביטול צו העיקול לבית המשפט. על הבקשה להיות מנומקת ולהסביר מדוע לא מתקיימים היסודות להטלת העיקול. כך גם לגבי הטלת צו עיכוב יציאה מהארץ.

עוד נקבע בדין שאפשרות נוספת לביטול צו העיקול/עיכוב וצעד פחות פוגעני שעל רשות המסים לשאוף ליישם הוא הפקדת ערבות חלף צו העיקול/עיכוב, באופן שיבטיח את גביית המס. 

לסיכום

הטלת עיקול ו/או צו עיכוב יציאה מהארץ לפי פקודת מס הכנסה או חוק מע"מ, הוא צעד דרסטי ודרכוני של רשות המסים. לא פעם הטלת הצו נעשית תוך פגיעה משמעותית בזכויותיו של הנישום וזכויות צד שלישי. למעשה יש בכך פגיעה בזכותו של אדם לקניין אשר מעוגנת בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו. עם זאת חשוב לזכור שגם במקרה שהוטל צו עיקול או צו עיכוב, אין משמעות הדבר סוף פסוק, שכן ניתן לבטלו. למשרדנו ניסיון הן בדיני המס והן בפרוצדורה הכרוכה בהגשת בקשות לביטול צו עיקול ו/או צו עיכוב ואף במניעתו.

לייעוץ ראשוני טלפוני ופרטים נוספים ניתן לפנות לעוה"ד ניצן מסד בטלפון 052-544-0147

***מאמר זה מוגן בהתאם לדיני הקניין הרוחני וזכויות יוצרים. המאמר מובא כשירות לציבור ואין לראות בו תחליף לייעוץ משפטי פרטני***